שרה סוניה סונקה
שרה, סוניה, סונקה, דודה סוניה.
אימא, סבתא שרה, ספתא, סבתא השנייה.
כל אחד והשרה שלו.
כל אחד קרא לה אחרת אבל כל השמות הובילו אל אותה צמה אפורה שאותה חפפה במי גשמים רכים וצלולים. אל אותה סבתא שסיפרה לכל הנכדים על עיזה רגיזה, על העכברון הסקרן ועל הביתן הקטן.
לכולם ציירה דמויות על קרטון, חוררה חורים, השחילה חוט צבעוני במחט ללא חוד והראתה לנכד התורן איך לרקום. יחד הם הפכו את החורים לדמות מחייכת.
אותה סבתא שהושיבה ילדים במטבח בזמן שאפתה חמש ושש ושבע עוגות דבש לקראת ראש השנה, ולימדה את הילדים איך נראים מחוגי השעון כשמגיעה השעה רבע לשלוש.
וביום שישי כשהגיעה השעה רבע לשלוש, התקבצו כל הנכדים ליד דלת המטבח של סבתא ואכלו את האורז של סבתא שבושל בסיר עם עוף וספג את טעמיו של העוף, וסבתה, שבישלה אותו באהבה, למרות שהייתה בכלל צמחונית. ובעצם, היא בישלה מקלובה, רק שהיא לא ידעה מה זה.
סבתא נולדה באוגוסט 1909 בבאקו שבאזרביגאן. תעודת הלידה המקורית שלה נשמרה ואפשר לראות אותה בהמשך העמוד.
אני הייתי הנכדה הראשונה של סבתא ובשבילי זו זכות גדולה, אחריי הגיעו עוד שמונה נכדים וסבתא גם זכתה לראות נינים. כשהייתי ילדה קטנה ביליתי אצל סבתא וסבא ימים ושבועות ארוכים. דמויותיהם ואורח חייהם השפיעו עליי עמוקות ונטמעו באופיי ובחיי.
סבתא נפטרה ב- 1997
