רבקה רבינוביץ׳

רבקה רבינוביץ' נולדה בעיר טמיר-חאן-שורה ברפובליקת דגסטאן שהיום נקראת בוינאקסק. בדגסטאן שפירושה ארץ ההרים, התגוררו יהודים הררים-מקומים וכמו כן הייתה במקום קהילה גדולה של יהוים אשכנזים. משפחתה של רבקה הייתה משפחה אשכנזית, שם המשפחה שלהם היה ווליצקי, לאביה קראו מאיר ואני לא יודעת איך קראו לאימא של רבקה. 

הדרך לרוסיה

באותם ימים היה השעמום גדול במיוחד. הימים היו חמים, השמש צרבה כל חלקה טובה והיא נשארה בבית.

לים היא לא הלכה אף שהיה קרוב לביתה, היא שנאה לכלוך וחול הים והזפת שבים הם כידוע מלוכלכים ומלכלכים מאוד.

אל ביתה במושבה שבשרון היא סירבה לנסוע כי משעמם שם ולא יהיה לה מה לעשות. וגם האוטובוסים שבכיכר מוגרבי כבר שיעממו אותה.

באחד הבקרים החמים האלה קמה ועשתה מעשה.

סיקרה את שערה, משחה אותו בשמן כדי שיבריק והידקה אותו היטב לראשה.

הוציאה מהארון את שמלתה הטובה ולבשה אותה ולרגליה נעלה את נעלי החג.

עטתה כסיות לבנות על ידיה המגוידות, נטלה בידה את התיק הקטן שעד היום נמצא אצל איריס בבית (להוסיף תמונה) ויצאה לדרכה.

הדרך מרחוב טבריה ארבע עד לשדרות רוטשילד אינה ארוכה והיא פסעה לאיטה מרחוב פינסקר עד לכיכר מוגרבי, טיפסה במעלה רחוב אלנבי הסואן והגיעה עד לשדרות רוטשילד. ומשם עוד פסיעות אחדות והנה היא ניצבת מול הבית היפה שגן גדול סביבו, בשדרות רוטשילד 48, מול שגרירות ברית המועצות בישראל.

השנים, שנות החמישים המוקדמות ובישראל הצעירה עדיין זוכרים באהדה את תמיכתם של הרוסים בהחלטת האום על חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות, בקיבוצי השומר הצעיר נושאים עיניים לצפון וממתינים בכיליון עיניים ואוזניים למוצא פיו של שמש העמים, סטלין.