משפחת אסיאו
משפחת אסיאו עלתה לארץ ישראל מסופיה, בולגריה ב-27 באוקטובר 1925. המשפחה הגיעה לחיפה באונייה רומניה שיצאה מנמל קוסטנצה שברומניה.
על פי הרישומים שמצאתי בארכיון הציוני, בני המשפחה שהגיעו היו: האב, רחמים אסיאו (51), האם, רחל (לבית לוי) אסיאו (40) והילדים: חמדה (18), מטי (10) ואברהם (9).
סבא משה, הבן השני, עלה לארץ שנה קודם לכן, ב-26/6/1924 ונשלח ללימודי חקלאות במקווה ישראל.
בני המשפחה התגוררו במהלך השנים ברמת גן, שם היה רחמים ראש העדה הספרדית בעיר ובהמשך בתל-אביב.
אולם אין לנו מידע מה עלה בגורלם של הוריו. ההנחה שלי היא שהם נפטרו בין 1890 ל-1900 ונקברו ככל הנראה בהר הזיתים שהיה בית הקברות היהודי העיקרי בירושלים באותן שנים.
כאמור, אין לנו כל מידע על בני משפחה אחרים ממשפחת אסיאו, אנחנו לא יודעים מה היו שמותיהם של אחיו של רחמים ואין לי כל מידע על צאצאים שלהם. כמו כן, אנחנו לא יודעים אם כאשר משה אסיאו (אביו של רחמים), עבר במאה התשע עשרה מסלוניקי לדופניצה, נשארו בסלוניקי בני משפחה אחרים שלא עברו לבולגריה ומה עלה בגורלם.
עם זאת יש לי שני רסיסי מידע שאותם אני צריכה לחקור.
הראשון – רגינה פרנסס, אימו של שלמה ספורטה, אבא שלי, היא נכדתו של שבתאי אסיאו. בתו של שבתאי, אסתר אסיאו, נולדה בסלוניקי ב-1876 והיא נספתה בשואה עם בעלה עזריאל פרנסס ושני בניה הנרי ויעקב ובני משפחותיהם.
המידע הנוסף שיש לי קשור לרבקה ספורטה לבית פרדו. רבקה הייתה אשתו של שמואל ספורטה שהיה דוד של אבא שלי ואחיו של יצחק ספורטה. רבקה ספורטה נולדה במונסטיר שביוגוסלביה ורבים מבני משפחתה נספו בשואה. אחותה של רבקה, מטילדה לבית פרדו, התחתנה עם אדם ששם משפחתו היה אסיאו, אני לא יודעת מה שמו הפרטי. הם חיו בסלוניקי ונולדו להם שני בנים: מואיז ולזר. כל בני המשפחה נספו בשואה במחנה אושוויץ בשנת 1943.
אין לי מידע מי היה בעלה של מטילדה פרדו ומה הקשר שלו למשפחת אסיאו שלנו.
מוצאה של משפחת אסיאו הוא ככל הנראה מספרד. לאחר גירוש ספרד (1492) הגיעה המשפחה לסלוניקי ובמהלך המאה התשע עשרה עברה לדופניצה בבולגריה.
המידע הזה מופיע בספרו של משה דוד גאון יהודי המזרח בארץ ישראל בעבר ובהווה, כרך ב, תרפ"ח, כמו כן חמדה אסיאו מציינת עובדה זו בהספד שכתבה על אביה רחמים אסיאו שנפטר ב-1954.
הספר של משה דוד גאון הוא אנציקלופדיה שמפרטת שמות וקורות חיים של יהודי המזרח שהגיעו לארץ ישראל ובין היתר הוא מזכיר אדם ששמו משה אסיאו שנולד בסלוניקי ועבר לדופניצה בבולגריה. ההערכה שלי היא שזהו אביו של רחמים אסיאו אם כי גאון לא מציין זאת במפורש ואין לי כל הוכחה אחרת לכך, אבל בספר משה אסיאו מופיע בספר לפני רחמים אסיאו וכתוב שהוא עלה לארץ ישראל כדי למות ולהיקבר בה, ולדעתי אפשר להניח שמשה היה אביו של רחמים.
משפחת אסיאו הייתה משפחה אמידה ומכובדת בדופניצה, בני המשפחה עסקו בגידול ובמסחר של טבק ובבעלותה היה מפעל לטבק בבולגריה. אבי המשפחה, כנראה משה אסיאו, היה בעל השכלה כללית ויהודית רחבה, והיו לו ארבעה בנים שאותם שלח את בניו ללמוד ולעבוד מחוץ לבולגריה כדי שילמדו מקצוע ושפות זרות וכן כדי שירכשו ניסיון בעבודה. על פי מה שכותבת חמדה, שני בנים עבדו עם האב בעסקי הטבק, אחד "התמסר לעבודה ציבורית" והיה חבר במועצת העירייה, חמדה כותבת שהיה חבר בעיריית סופיה אולם ייתכן שמדובר בעיר דופניצה ששם חיה המשפחה.
הבן הצעיר, רחמים, אביהם של חמדה, משה, מטי ואבהרם, היה כבן 16 כשהוריו החליטו לעלות לירושלים. כאמור, אני חושבת שהם הגיעו לירושלים כדי למות ולהיקבר בה, מנהג מקובל באותם ימים. מנקודה זו יש לנו מידע על קורותיו של רחמים אסיאו .
