רחל אסיאו לבית לוי

רחל אסיאו לבית לוי נולדה ב-1885 בבולגריה להוריה אברהם ומזל לוי.

בשנת 1905 או 1906, רחל או רשל כפי שקראו לה בבית, התחתנה עם רחמים אסיאו שהגיע מארץ ישראל לבולגריה, בין היתר כדי להכיר בת זוג יהודיה.

רחל הייתה בת למשפחה אמידה של סוחרים בבולגריה. במשפחה היו שמונה אחים ואחיות. שמותיהם של האחים: יצחק (בוקו), מנוח, מיקו, אלפרד, פרנקה (שהייתה תופרת), בלנקה ולאורה (נפטרה בגיל צעיר). בני המשפחה הגיעו לארץ כנראה בשנות העשרים של המאה העשרים והם התגוררו בתל אביב, ברחוב הס 11. 

אין לי פרטים על ילדותה המוקדמת של רחל ואני לא יודעת אם למדה בבית ספר או למדה מקצוע כלשהו. מתוך קורות חייו של רחמים אסיאו אני מבינה שאחרי שנישאו הם גרו בקיוסטנדיל ורק אחרי כעשר שנים עברו לגור בסופיה. ומכאן גם אפשר להניח, שהילדים, בוודאי שלושת הגדולים: חמדה, משה ומטי, נולדו בקיוסטנדיל וככל הנראה לא נולדו בסופיה.  

לצערי, הקשר שלי עם בני המשפחה של רחל היה רופף ואני לא מכירה ולא זוכרת אותם, אבל בן דוד אחד מבני משפחת לוי דווקא כן הכרנו. מדובר באליהו לוי, שהיה בנו של יצחק האח הבכור של רחל. אנחנו הכרנו אותו בעיקר זכות העובדה שהיה טבעוני ומכיוון שסבא וסבתא שלנו, משה ושרה אסיאו, היו צמחונים היה ביניהם קשר. טוביה צפיר ביקר את אליהו לוי באמירים, וקישור לריאיון אתו מופיע להלן.  

בשנות השישים כשהייתי ילדה, הכינוי סבתא רבתא לא היה שכיח שכן לדעתי היו אז בארץ מעט ילדים שהיו להם סבתות, לא כל שכן סבתא רבתא. מכל מקום, אנחנו קראנו לה "סבתא-סבתא". אני זוכרת אישה נמוכה, בעלת שיער לבן אסוף בפקעת, כבדת גוף, מתקשה בהליכה, לרגליה נעליים חומות גבוהות, "אורתופדיות", כאלה שמחזיקות את הרגל ואת הקרסול ומסייעות ליציבה, נעזרת במקל הליכה, מתקשה ללכת ומטי או מאירה תומכות בה. אימא שלי סיפרה לי שמכיוון שסבתא סבתא לא הצליחה להתכופף מטי קשרה לה את שרוכי הנעליים. 

היא גרה עם מטי ובני משפחתה ברחוב אפשטיין 4 בתל אביב וביקרה אותנו במגדיאל פעם בכמה חודשים. אני זוכרת אותה יושבת על הדשא בחצר, וסבתא שלי מגישה לה כוס מים עם לימון.

לצערי, יש לי  מעט זיכרונות שקשורים אליה. אני זוכרת שבאחד הביקורים שלה אצלנו, הגיע לבקר אותנו גם חבר של סבא שלי, יזהר, שהיה צמחוני. באותו ביקור הוא הביא לנו פרי חדש ומוזר שלא הכרנו, פאפיה. אם אני זוכרת נכון הוא הביא את הפאפיה מאזור יריחו וזו הייתה הפעם הראשונה שראיתי וטעמתי את הפרי החדש. הטעם היה מוזר קצת. וגם סבתא סבתא חשבה ככה ואמרה שהיא לא מבינה למה צריך לגדל פירות לא טעימים.

סבתא רחל נפטרה ב-1973 ולבקשתה נקברה לצד בתה, חמדה אסיאו, בבית הקברות בבית חנן.