חמדה אסיאו
כשהתחלתי את המסע אל תולדות המשפחה, חמדה הייתה הראשונה שחקרתי. חשבתי שמכיוון שהכרתי אותה וידעתי שהייתה מפקחת במשרד החינוך, יהיה לי קל יותר לכתוב עליה.
הייתי בת שמונה וחצי כשחמדה נפטרה ודמותה נחרתה בזיכרוני. אני זוכרת אישה לא גבוהה במיוחד, נוהגת במכונית סימקה קטנה, שיער כהה, מקורזל, אסוף בפקעת הדוקה לעורפה והיא לבושה בחצאית אפורה. אני זוכרת אותה מחייכת ואפילו צוחקת. ידעתי שהייתה מורה ומחנכת, ידעתי שכתבה ספר ללימוד עברית, ולספר הזה היה מקום של כבוד בספרייה של משה, סבא שלי ואחיה של חמדה.
כשהתחלתי את המסע אל תולדות המשפחה, התחלתי בחמדה כי חשבתי שאני יודעת עליה לא מעט. במהלך איסוף החומרים, התברר לי שבשנות החמישים חמדה הייתה אישיות מרכזית במשרד החינוך ועוד לפני כן הייתה אחת המפקדות הראשונות בהגנה וגם ראשת הצופות בישראל. מצאתי חומרים רבים על חמדה בארכיון ההגנה, בארכיון הצופים וכן כתבות רבות בעיתונים שנגעו לעבודתה במשרד החינוך.
תוך כל החומר שאספתי בניתי את דמותה הציבורית של חמדה, זו שלא בטוח שבני המשפחה הכירו.
אני מצרפת קישור לכתבה שכתבתי על חמדה שהתפרסמה בבלוג של ד"ר שרון גבע, אל מדף ספרי ההיסטוריה
כמו כן מצורף קישור לפינה "היה הייתה" שבה מתארת ד"ר שרון גבע את פעילותה החינוכית של חמדה (החל מדקה 1.27).
