דב רבינוביץ׳
בובקה נולד ב-1911.
הוא בנם השני של רבקה ואריה רבינוביץ' והוא אחיה של סבתא שלי, שרה-סוניה סוניה כינתה אותו "אחי הגדול" כי הוא היה הראשון מבין שלושת הבנים שנולדו אחריה.
לבובקה וחנה נולדו שלושה ילדים: עפרה, עמי (עמיהוד) ועדי (עדיאל).
עמי המשיך את דרכו של אביו בספורט והשתתף אף הוא בתחרויות אתלטיקה במקצועות הכבדים: הטלת כידון וזריקת דיסקוס ואפילו הייתה תחרות אחת שבה השתתפו האב והבן יחד.
עמי הוא מהנדס אווירונאוטיקה ובעת שירותו בחיל האוויר זכה בפרס ישראל בשנת 1976 על שיפור בביצועי מטוס (קישור לידיעה מהעיתון- עמי רבין פרס ישראל).
חנה אשתו של בובקה נפטרה בשנות השבעים מסרטן.
לאחר מותה הכיר בובקה את גאולה ארזי והם חיו יחד באפקה עד לשנת 1997.
בובקה נפטר בשנת 1999
בובקה היה איש גדל גוף. גבוה ומלא. בניגוד לאחיו האחרים אילקה ואסקה (לקשר לדפים שלהם הלל – אילקה רבינוביץ' ואברהם – אסקה רבינוביץ') שהיו רזים ממנו.
אני זוכרת אותו בעל עור חום אולי שזוף אולי צרוב מחומרי ההדברה שהיו עיסוקו במשך שנים רבות.
בובקה היה נשוי לחנה (לבית רלב"ג ) והם גרו ברחוב בן יהודה 80 בקומה האחרונה.
חנה הייתה מורה בבית הספר הכרמל. היא הייתה אישה שמנה מאוד, עישנה בשרשרת והיה לה מה להגיד על כל אחד ועל כל נושא. היה לה קול רועם וחזק.
היא פתרה תשבצים וזכתה לא פעם בהגרלות שנערכו בין הפותרים.
בובקה למד בצעירותו בבית הספר החקלאי מקווה ישראל. הוא היה אתלט שהתחיל את דרכו בשחייה ועבר אחר כך למקצועות כבדים: הטלת כידון, דחיקת כדור ברזל וזריקת דיסקוס. הוא השתתף בתחרויות ארציות ובין לאומיות בארץ ובחו"ל. השתתף במשחקי המכביה ב – 1930 וב-1935 ובמשחקי אסיה בניו- דלהי.
אני זוכרת אותו כאיש שקט ואפילו שתקן. היה לו קול נעים והוא דיבר בשקט. אבל הוא היה ידוע בין בני המשפחה כמספר בדיחות ובעל חוש הומור.
אשתו חנה לא הייתה אהובה על בני משפחת רבינוביץ וסבא אריה אפילו כינה אותה "הגולם".